ספורים וחוויות 

אחרי האידוי חלפו שלוש שנים מאז האידוי. הרופאים אמרו לי, "אל תצפה לשינוי לפני חלוף חצי שנה, אל תצפה לשינוי בתפקודי הריאות וכן, יהיה שיפור באיכות החיים, תוכל לנשום יותר בקלות". אלא, שזה לא קרה. למעשה מבחינתי חוץ מעוד ברונכוסקופיה לא קרה דבר. שיפור לא קרה. איכות החיים לא השתנתה ולאט לאט חלה החמרה במצב. "איכות חיים" צירוף מילים שמאוד קשה לדייק אותו. מהי איכות חיים? איך מודדים ולמה משווים? אני בטוח שכל אחת ואחד יתבוננו במציאות שלהם בצורה שונה. אני בוחר לבחון את איכות חיי ונגזרותיה

בד"כ כלל אני נמנע מלקדם מוצרים או חברות מסחריות בהבנה שהאינטרס שלי כחולה לא בהכרח דומה או תואם לאינטרסים המסחריים של החברות. הופתעתי לגלות אתר נחמד, קריא, קל להתמצאות שמספק מידע חשוב שמונגש בצורה נעימה ונוחה לגולש ו... נחשו מה, נבנה ע"י ספקית תרופות. האתר החדש של חברת gsk מביא מידע שעשוי לעניין חולים רבים בכתובת: https://copd.co.il קישור לבחינת CAT עצמית. https://www.catestonline.org/patient-site-test-page-hebrew.html היכנסו , התרשמו ואשמח לקבל את חוות דעתכם.

להלן כתבה שהתפרסה היום על 10 מיתוסים על המחלה של המעשנים - COPD לחצו כאן לקריאת הכתבה שתפו חברים מעשנים (למטה באמצעות האייקונים)

אני אחרי! עם ריאה מכווצת (בתקווה) מצויד בשני סוגי אנטיביוטיקה לארבע עשר יום וקצת סטירואידים לשלושת הימים הראשונים החל תהליך ההחלמה. אחרי אופוריית הטיפול שעבר בקלילות ושנת צהריים מעולה התעוררתי לתחושת תחילתה של שפעת. כאבי שרירים ותחושה של אי נוחות עם עצמי. ביומיים שאחרי לא חלה החמרה אבל גם לא ממש הטבה, פשוט מחלת שפעת או דלקת ריאות קלה. שיעולים עם ליחה ומעט דם, כאבי שרירים (שום דבר נורא שמעט אופטלגין לא פתר). בימים הבאים החלה הטבה וכאבי השרירים פחתו אולם השיעול הליחה הדמית המשי

יום לפני עלו חששות, למה לי ההרפתקאה הזו? עברתי ברונכוסקופיות בעבר וחוויתי ניקוב ריאה בתהליך שגרם ל"חזה אוויר" וגרם לאישפוז של כמה ימים. מעצבן אבל לא דרמה. נוספו לזה חששות מהתהליך, כמו איך מחשבים את כמות הנוזל שמאדה? האם יש לצוות את המיומנויות הנדרשות למקם את הצריבה במיקום המדויק? בשיחות המקדימות עם פרופסור שטרית ודר רומם קיבלתי את התשובות ולכאורה ידעתי אבל..... שיחת טלפון ערב הטיפול מאתי מהמחלקה שמתזכרת אותי ובודקת איתי שאני מצויד בבדיקות הנחוצות (דם וא.ק.ג.) ושאני זוכר להג

זה סיפור אופטימי על טיפול(צריבה) רקמת ריאה חולה ובכך לפנות מקום לחלקי הריאה הבריאים להתרחב ולתפקד טוב יותר בשטח שהתפנה. בפוסט הזה ובאלה שבעקבותיו אני מספר על השיקולים, הבחירה, הפרוצדורה ותהליך ההבראה. בעת כתיבת שורות אלה אני כשלושה שבועות אחרי. גם האופטימיסטים חסרי תקנה כמותי חשים לעיתים מועקה כבדה ותחושה שישנו כיוון אחד וזה כיוון רע, רע מאוד. הקושי לנשום, המועקה בחזה ההיזקקות התכופה יותר ויותר במחולל החמצן כל אלה ועוד סממנים רבים אחרים מביאים אותי לבחינה מחדש של האופציות שלפ