סאן דייגו - גן עדן למחלימים ועדיין תהליך לא קל....

היית השתלת ריאות?

החזרה לעולם נטול COPD

בבית. מדהים כיצד פחות מחצי שנה ואני חש שהדירה בסאן - דייגו היא בית. הנסיעה בת עשר דקות והחבירה לעולם שבחוץ כשאני נושם ומתבונן סביבי שאין את רעשי הרקע של מחולל החמצן, אין "משקפי אף" ואני חופשי לזוז, להתכופף מילאו אותי באושר שלא הכרתי.

הייתי מאוד עייף. בבית חולים לא ממש ישנים ובימים הקרובים אני אשן המון. הכאבים בחתכים זניחים לעומת השקט. קשה להסביר מה זה שקט. אנסה, שקט זה לא לשמוע חרחור בלתי פוסק. שקט זה לא להשתעל בלי הפסק. שקט זה שינה שקטה ורגועה גם אם התנועות לעיתים מכאיבות. אה וכן אצלנו בשכונה יש שקט. לא מצפצפים, לא צועקים ופשוט רגועים.

ההנחיה בבית החולים להימנע מאנשים, להקפיד על מסכות ולהימנע ממקומות סגורים. פה בא לידי ביטוי מזג האוויר המופלא בסאן דייגו. במהלך השנה ששהינו בה שנחשבה לשנה גשומה במיוחד היו אולי עשרה ימי גשם אמיתי והטמפרטורה מעולם לא עלתה על 29 מעלות ואחוזי לחות של עד 70%. מזג אוויר מושלם שמאפשר שהיה רבה בחוץ ולהימנע ממקומות סגורים.

אחרי מספר ימי מנוחה הייתי חייב להתחיל לצאת ולצעוד. סמוך לבית ישנו פארק לא גדול בו ניתן לעשות הליכות בלי עליות מיוחדות ולשם יצאתי מידי יום. התחלתי עם הליכה של קילומטר ליום והגברתי את הקצב הן מבחינת מרחק והן במהירות.

כאן המקום להרחיב מה זה לחיות עם ריאות בריאות. כשאתה חולה בעיקר במחלה שמתפתחת לא אתה מתרגל להרבה דברים שלזר מבחוץ נראים ובעיקר נשמעים זוועה.

ללכת עם מחולל היה עבורי חלק מהחיים כמו לצאת מהבית ולקחת מפתחות או בחזרה לשים אותם במקומם (את המחולל גם צריך להטעין בחזרה :) ). פתאום אין מחולל. על השקט דיברתי אבל פתאום גם משקל נוסף או חפץ שנשרך אחריי נעלמו! אני חופשי ונושם. אין אדם שעימו שוחחתי בטלפון שלא אמר לי "הקול שלך השתנה, צעיר, ברור ונקי". פתאום אפשר לפטפט את עצמך עד אין קץ ולא להיתקע חסר אוויר. אני מתקלח ונהנה מהמקלחת! כל מקלחת הייתה קושי ורק רציתי לסיים ולצאת. זה נגמר, חשבון המים עלה. נעלמו החריקות, אפשר לקשור שרוכים ובעיקר לעבור ממצב זועף וממורמר למצב מחויך.

לא הכל דבש

כן, אז אוויר יש ובשפע. הריאות מתפקדות היטב אבל...... לא הכל גן עדן.

ניהול הכאבים אינו פשוט ככ בעיקר שהשתדלתי להימנע מהאופייטים ככל שניתן. אבל בהחלט, בהחלט לא סיוט או משהו בלתי נסבל.

התרופות זה סיפור מורכב בהרבה. ככ הרבה תרופות לככ הרבה תופעות זו מעמסה אדירה על הגוף והתוצאה אינסוף תופעות לוואי.

שלשולים, עצירות, בחילות, סחרחורות, תחושת נימול בידיים והרגליים, מצבי רוח, עצבנות והרעידות או הרעידות.

היה לי מאוד קשה רגשית עם חוסר היכולת שלי לאחוז סכו"ם. האוכל שנופל, חוסר היכולת לכתוב, ההליכה המוזרה. הרבה מהפעולות היומיומיות, האוטומטיות הפכו פתאום לנושא למחשבה ותכנון.

נשמע נורא? כן זה לא קל אבל זה נמשך זמן קצר יחסית. הרופאים והרוקחים שהיו סופר רגישים לכל אמירה שלי, לכל תחושה שתיארתי והגיבו בשינוי תרופות, מינונים וכד'. אמרתי זמן קצר וכן אני יכול להעיד על עצמי שתוך כארבעה חודשים מיום הניתוח הרב המוחלט של התופעות נעלם. נעלם כי נמצא האיזון הנכון של התרופות וההקטנה של המגוון שהכנסתי לגוף.

ו... למרות הכאב ועם התרופות

עם ולמרות התחושות והתופעות אני נחוש לנסוע ולטייל. בהתחלה בקירבת הבית כי כל קפיצה בכביש מכאיבה אבל הבן המקסים שלי ואישתי המופלאה דואגים שהחוויה תעבור בנינוחות יחסית. טיילנו בים הרבה. הרבה הליכות ונסיונות להיות כמו אחד האדם. שבועיים לאחר השחרור מבית החולים נסענו לאחד המקומות הקסומים בסאן דייגו. "הקוב" או המנהרה, שמורת טבע ימית מהממת במרחק רבע שעה נסיעה.

זהו. אני יכול לעשות הכל. זה היה חלום, חודש אחרי ההשתלה אני יורד ועולה במדרגות תלולות בקלות, בלי להתנשם שהקושי היחיד הם שרירי הרגליים שעדיין חלשים.

עם השחרור מבית החולים תדירות הביקורות ובדיקות הדם הם שבועיות ולפעמים פעמיים בשבוע. אבל לאט לאט ככל שהתרופות מאוזנות ומדדי בדיקות הדם "מתיישרים" התדירות פוחתת.

אני חייב כאן אמירה חד משמעית:

זה אני ואני משתף את החוויות שלי מתהליך ההבראה מניתוח השתלת ריאות.

ראיתי ושמעתי על המון מצבים שונים, טובים משלי ורעים משלי.

כן, ברור לי שהסיפור שלי אופטימי וחיובי וייתכנו מצבים אחרים. עם זה חשוב גם לאמר שוב שההכנה לניתוח, הרגשית, הפיזית והאינטלקטואלית סייעו מאוד בתהליך הזה. בריגשי אני מתכוון לתמיכה הסביבתית ובעיקר הגרעין המשפחתי שמסייע, שותף לתהליך ותומך. האימונים הפיזיים, ההליכות, תרגילי הכח שהיו קשים מאוד עם החמצן הביאו אותי לזמן המכריע די מוכן (הייתי יכול יותר). הלמידה, ההבנה לאן אני הולך, למה אני עושה את הפעולה, חקירת הנושא של השתלות ריאה, הסיכונים והסיכויים אלה בהחלט הקטינו את החרדות מהתהליכים לפני שקרו ובוודאי בעת ההתרחשות שלהם.

רוצים לשתף בחוויה שלכם?

לשאול?

אני מזמין כל אחת ואחד. חולה או בן משפחה להציף שאלות, חוויות או כל דבר שעולה על דעתכם.

על המלחמה בסאן - דייגו העיר, העיר סאן דייגו , המחוז, הקהילה, החברים והדרך הבייתה לנחיתה קשה בפוסט הבא...