מעל 100 ימים כאן והופס היום טלפון.
הסיטואציה בה אני מקבל את הטלפון ביזארית לחלוטין שכן רק התעוררתי מהרדמה עקב השתלה של משדר קטן בוושט. האחות מנסה להסביר לי מה קורה, אני רואה שלוש שיחות שלא נענו מהמתאם הישראלי המדהים וכמה הודעות ווטסאפ שמחפשים אותי.
אני עונה בעברית מבקש סליחה באנגלית שזו שיחה נורא חשובה, חוצפה ישראלית, ואיכשהו מבין שבנוסף על הקו מתאם ההשתלות של הצוות.
התאפסתי והבנתי שסוף סוף היום אחרי מעל מאה ימים נכנסתי לרשימת ההשתלות האמריקאית. אני מתרגש, מגמגם מסביר לשושי, מסביר לאחות הממתינה ומנסה לאמר לאיש בצד השני שאני מבין.
הכל תחת השפעת האילחוש המשכר.
ביזארי כבר אמרתי?
הסתיימה תקופה, תקופה שמקסימום הייתה אמורה להיות 45 ימים במקרה הרע.
רכבת הרים מטורפת בה כל בדיקה הובילה לאיזה ממצא "חשוד" שהוביל לבדיקה נוספת שהעלתה ממצא חדש וכך התגלגלנו עד הלום.
מה לא היה לנו?
חשד לשחמת בכבד. ברור שתיין בירה כמוני אין ספק שזה סביר.
כמה לחץ עברנו מהעלאת החשד דרך הבדיקות שכללו אולטרהסאונד כזה ופט סיטי אחר ואז לקיחת ביופסיה מהכבד שבסופו של תהליך הכל בסדר והכבד בריא לחלוטין.
קורה.
בסיטי נמצא ממצא. ממצא קטן וערמומי שהיה חבוי בריאה השמאלית במיקום בעייתי. על מנת להיות בטוחים נשלחתי לעשות פט סיטי. בפט סיטי, בדיקה שמזהה אם ממצא מסוים עלול להיות סרטני עקב קליטה של החומר המוזרק לגוף, כמובן שהייתה קליטה.
קליטה אבל.. גבולית.
שתי אופציות. סרטן או דלקת? המיקום מקשה על אופציית לקיחת ביופסיה. הממצא שינה צורה וגודל במהלך התקופה של השנה האחרונה. הדבר הדאיג את הרופאים.
אם זה לא דלקתי/זיהומי וחשוד כסרטן צריך להמתין חצי שנה, שנה ולראות האם גודל, משתנה בצורה.
מנסיון בארץ באירועים קודמים הייתי די משוכנע שזה לא סרטן. הרופאים כאן לא כ"כ מתרשמים מהסבריי המלומדים ורוצים לבסס את ההחלטות על בסיס ממצאים שהם רואים. נבחנה אפשרות של מתן טיפול בדלקת ואחרי זמן סיטי נוסף.
למזלי, בבדיקת התרבית שאני נותן מעת לעת התגלתה בקטריה.
הוחלט לבחון ע"י מומחה מחלות זיהומיות את אופציית המצאותה של מיקרו בקטריה קטלנית שעלולה, אם תימצא, להרוס את הריאות החדשות בעת שהמערכת החיסונית תוחלש.. הבקטריה אמנם בריאה ולכאורה הריאה מוצאת אבל היא יכולה לנדוד לדרכי הנשימה ולארוב לריאות החדשות.
בזבוז.
הבעיה שמתרבית אחת לא מקבלים החלטה כי ייתכן שהדגימה זוהמה במקום אחר בתהליך הטיפול בה ולכן יש לאסוף מספר דגימות.
וכך מצאתי את עצמי יורק לקופסא כל יום במשך עשרה ימים ומתפלל שבתרבית יגדל משהו.
אופציית הבקטריה מצאה חן בעיניי יותר מסרטן בעיקר שהיה לי ברור שאם יש סרטן אין השתלה וההרפתקה תסתיים.
אלא שככל שקראתי יותר ולמדתי את הבקטריה הבנתי שהשמדתה זה תהליך ארוך , עד שנה, טיפול בקוקטייל אנטיביוטיקות אכזרי. איכשהו, עדיין נראה לי עדיף אבל חששנו שהנה אנחנו נתקעים כאן עוד חודשים רבים בלי להיכנס לרשימה.
אז זהו שלא, אחרי שבועיים הבקטריה גדלה ועוד איך גדלה. למעשה היא גדלה בתשע מעשר הדגימות שנתתי. הזיהוי היה וודאי והתחלתי לקבל שלושה סוגי אנטיביוטיקה. הרעיון פשוט, אם הגוף יכול להתמודד עם האנטיביוטיקות ולאחר שנמצא הסוג והמינון הנכונים ניתן למעשה להיכנס לרשימה.
זה מה שקרה.
אני ברשימה, ומכאן, מחר?
בעוד שלושה חודשים? מתי תגענה הריאות מותאמות?
הכל פתוח ואנחנו בהמתנה.
ובתוך הטירוף הזה בו אנחנו נעים בין תקווה ליאוש בין עצבים לצחוקים שושי ואני מבלים, מטיילים ומפתחים חיי חברה אינטנסיבים.
בהרחבה בפוסט הבא על האנשים המופלאים שנתקלתי בהם. אנשים טובים, אנשים אוהבים אנשים… ישראלים מקבוצת המושתלים (אנחנו כעת 13 משפחות ובימים הקרובים תגענה שלוש נוספות), יהודים מהקהילה על גווניה השונים והמון ישראלים מקבוצות שונות. הייטקיסטים כמובן אבל ממש לא רק. יזמים, חברות בניה ועוד ועוד. על כל אלה ואיך התחלתי לעשות קידוש בשישי בפעם הראשונה מזה 68 שנים בהמשך ….